פולשים חייבים למות

במשך בערך חודשיים התנתקתי מהאינטנסיביות של העולם בזכות גיחה לדרום אמריקה. מעבר לכיף שבשהיה עצמה ישנו גם הכיף של לנקות את הראש מענייני היום יום: לא לדעת איזה נשיא הואשם באונס, איזה גנרל בנה מבצר, ובאיזו מדינה התבצעה הפיכה. ככה זה כשלא קוראים חתיכת חדשות אחת.

מצד שני, בעולם הגיימינג נתק של חודשיים הוא הרבה מאד זמן: משחקים חדשים יוצאים, משחקים אחרים מוכרזים, חברות נסגרות, וקונסולות נחשפות. אז בעוד אני תוהה לגבי המשך הדרך של הבלוג הזה ב-2011 (הרי את הפוסט שהבטחתי על המשחקים המצופים עדיין לא הספקתי להעלות), ניצלתי קצת זמן פנוי גם בשביל להשלים פערים ולראות מה חדש השנה.

ואז נתקלתי באנקדוטה מעניינת בזכות שני טריילרים מצופים: Duke Nukem Forever (שאנשים מסוימים עדיין לא מאמינים שהוא באמת הולך לצאת) וקרייסיס 2.

הטריילר הראשון שראיתי היה ל-Multiplayer של קרייסיס 2. במועד אחר הייתי מרחיב אולי על הגרפיקה המרשימה, ועל כמה קטעי הגיימפליי מוצלחים וכמה זה מעלה את הציפיות שלי ממנו: סוף סוף משחק שנראה שהולך להציע אלמנט sandbox מוצלח שאולי יוכל להתחרות בסגנון של היילו (אמנם הנשקים נראים קצת יותר סטנדרטיים מאלו של היילו, אבל בשילוב עם היכולות המיוחדות של הדמות וזירות הקרב הדינמיות זה נראה כמו אחלה סנדבוקס). בעולם שבו רוב משחקי היריות בגוף ראשון מנסים להתאים את עצמם דווקא לסגנון של סדרת Call of Duty זו נקודה מאד חיובית לדעתי.

אבל מה שדווקא תפס אותי פתאום בטריילר היה המוזיקה שלו: עוד לפני שהופיע סצינת הפתיחה עם מבט פנורמי מגורדי השחקים של ניו יורק ההרוסה, התחילו להישמע ברקע צלילי טכנו שממש ממש הזכירו לי את הפרודיג’י. לקח לי כמה שניות כדי לאשר לעצמי שאכן הם הכניסו את הסינגל Invaders must die של הפרודיג’י לטריילר – וכאילו כדי לאשר את זה סופית הגיעה הקריאה המוכרת We are the Prodigy מהסינגל כחצי דקה לתוך הסרטון.

נחמד, חייכתי לעצמי. מקורי. הרי מה יותר מתאים לסצינה איטנסיבית ממשחק שבו בעיקרון נלחמים בפלישת חייזרים מאשר סינגל קיצבי שזה הטייטל שלו?

את הטריילר של Duke Nukem Forever שמרתי לצפיה אחריו. אחרי כל כך הרבה שנים של ציפיה, הכרזות, ביטולים ובלאגנים, כבר אין ציפיה שדיוק החדש יהיה המשחק שמתעלה על כל משחק אחר בעולם – העיקר שיגיע ויתן קצת הרגשת רטרו.
הטריילר מתחיל עם קריינות די בנאלית, אבל עדיין מצליח לדגדג קצת בבלוטות הנוסטלגיה. אבל אחרי קצת יותר מחצי דקה לתוך הסרטון, דיוק זורק לאוויר משפט מחץ ואחריו פתאום מגיעה מוזיקה שנשמעת מוכר… מאד מוכר.

הפעם לא צריך יותר משני ביטים בשביל לזהות את Invaders must die. ואז קופצת השאלה המהדהדת לראש: יכול להיות ששתי חברות שונות הוציאו טריילר למשחק מאד מצופה בדיוק באותו היום, ושתיהן חשבו לעצמן “יש לנו פה משחק על פלישת חייזרים, צריך למצוא איזה טרק קצבי לפרסומת שקורא לפולשים למות!”. פתאום זה כבר לא נשמע כל כך מקורי…

מזלם לפחות ששני הטריילרים יצאו באותו היום בדיוק. ככה הרבה יותר קשה להאשים מישהו בהעתקה בוטה של הרעיון (לא שיש מחסור בזה בתעשייה שבגדול מבוססת כולה על העתקות ו”מחוות”). לא קשה לדמיין את הקללות של העורך המבואס של אחד הסרטונים אם שבוע לפני יציאת הטריילר הוא היה מגלה שבדיוק עלה טריילר למשחק אחר שנושא בדיוק את אותה מוזיקת רקע ועכשיו הוא צריך למצוא משהו רק כדי שהסרטון שלו לא יראה פתאום כמו העתקה בנאלית.

וזה לא שמדובר בשיא המקוריות מלכתחילה: אמנם כששומעים את הסינגל הדבר הכי מתבקש הוא דווקא להוציא (עוד) רימייק לSpace Invaders הקלאסי ולהלביש דווקא עליו את הסינגל הזה, אבל המוזיקה של הפרודיג’י יכולה להתלבש על בערך כל טריילר קצבי גם אם אין לו שום קשר לפלישה מהחלל או אפילו לסתם פלישה – תשאלו את הטריילר של סקוט פילגרים.

בנקודה הזו מקצה הטריילרים הזה הסתיים מבחינתי באכזבה: לחזרה של דיוק מחכים אמנם כבר 12 שנה, אבל עם כל הinvaders must die שהתנגן לו פתאום נזכרתי פתאום במשהו אחר: לחזרה של הפרודיג’י לישראל מחכים כבר 14 שנה. כל זה מבאס במיוחד אחרי שנזכרים שבדיוק בפברואר לפני שנה הבטיחו לנו בעכבר העיר שהפרודיג’י יגיעו לכאן כבר בקיץ 2010 בעזרת השוקי. ומאז? כלום. נכון לעכשיו המופע של הפרודיג’י הוא בסטטוס של Vaporware (משהו שכנראה לא באמת יחודי לעולם המשחקים).
אולי עוד קיץ? מזל שיש לפחות טריילרים למשחקים להעביר איתם את הזמן.