ODST: כרוניקה של כישלון שיווקי

Arrival
Halo 3: ODST יצא לפני מספר חודשים לXbox 360. המשחק זכה לממוצע ביקורות טוב של 85 ומכירות שכנראה כבר חצו את קו ה- 4 מיליון עותקים ברחבי העולם, כשבערך מחצית מהם כבר בשבוע הראשון ליציאת המשחק.

הישג מרשים? במקרה של כמעט כל משחק אחר כנראה שכן, אבל בסטנדרטים של סדרת היילו כנראה שלא. הסדרה עצמה הפכה לאחד האייקונים החזקים של תעשיית המשחקים, ומשחקי היילו הקודמים של באנג’י חצו כולם את קו ה-8 מיליון עותקים בלי למצמץ, ושמרו על רף ביקורות ממוצע של מעל 93. אז מה בדיוק קרה כאן?

יכול להיות שODST הוא משחק פחות טוב, פחות מצליח, פחות מחדש ומכיל פחות תוכן מהמשחקים הקודמים בסדרה (על טיב המשחק ניתן להתווכחא), אבל אולי יש כאן משהו שהוא קצת מעבר לזה. אולי יש כאן כישלון שיווקי מהגדולים בתעשיית המשחקים, ועל הכרוניקה של הכישלון הזה נדבר היום.

The Great Journey
היילו 3 יצא בשנת 2007. המשחק הגדיר מחדש את המושג בלוקבאסטר בתעשיית המשחקים ושבר שיאי מכירות ביום הראשון כשהוא עוקף בסיבוב סרטים כמו ספיידרמן 3 וספרים כמו הארי פוטר. את המשחק הוביל קמפיין שיווקי מהגדולים בתעשיה שכלל הכל: החל מטריילרים מהמשחק עצמו, סרטונים חיים של הבמאי ניל בלומקאמפ (שעשה לא מזמן את District 9), סיפורים מוקומנטריים (קמפיין Believe שזכה להערכה מקצועית ולשבחים בתעשיית הפרסום), משחק מציאות חלופית(תחום שבו סדרת היילו היתה מהחלוצות), שיווק ויראלי, בטא פתוחה, מרצנדייז של כל דבר שאפשר לחשוב עליו כולל סדרת משקאות אנרגיה ושיתוף פעולה עם עשרות זיכיונות אחרים, השקת חצות בינלאומית של המשחק עם כוכבים הוליוודיים, פתיחת המסחר בנאסדאק ומה לא. בתקציב מוערך של 40 מיליון דולר, זה היה קמפיין שבבתי ספר למנהל עסקים כנראה ילמדו בעתיד.

היילו 3 סגר את הטרילוגיה, אבל עוד לפני כן במיקרוסופט כבר התחילו לבדוק לאן אפשר לפתח את היקום של המשחק: בין הפרוייקטים שהספקנו לשמוע עליהם היו Halo Chronicles שהיתה אמורה להיות סדרת משחקים אפיסודיים באחריות של סטודיו חדש (Wingnut Interactive) בשיתוף של מיקרוסופט ופיטר ג’קסון, סרט מבוסס היילו שיפיק פיטר ג’קסון ויביים ניל בלומקאמפ, משחק MMO בפיתוחה של Ensemble שגם היתה אחראית למשחק האסטרטגיה Halo Wars (ובעבר לסדרת Age of Empires המצליחה)  ואפילו משחק DS דו מימדי. כל הפרוייקטים האלו למעט Halo Wars (שאליו נגיע בהמשך) בוטלו או נעלמו. כשדבר כזה קורה לכל כך הרבה פרוייקטים, זה גורם להטלת ספק גם בפרוייקטים הקיימים האחרים. ככה שכבר אז ODST היה בבעיה.

Blackout
לקראת תערוכת E3 בארה”ב בקיץ 2008, באנג’י הציגו שעון עצר עם ספירה לאחור לטיזר של הפרוייקט הבא שלהם תחת מיקרוסופט. הפרוייקט היה אמור להיחשף במהלך התערוכה עצמה (במקביל למסיבת העיתונאים המתחרה של סוני), אבל רגע לפני הדדליין בוטלה הספירה לאחור בהחלטה של מיקרוסופט שרצתה לתת לחשיפה במה עצמאית משלה מחוץ לתערוכה. באנג’י מצאו את עצמם בבעיה, עם הבטחה לחשיפה שלא מומשה וחוסר יכולת להסביר מה קורה פה. זו היתה טעות קריטית שגם פגעה בציפיות של כל מי שחיכה, וגם יצרה רושם של בעיות מאחורי הקלעים.

הטיזר הקצר ביותר הגיע בסופו של דבר ביום השנה של היילו 3 והמשחק החדש נחשף תחת השם Halo 3: Recon. טריילר מלא עם תאריך יציאה נחשף קצת יותר מאוחר, בתערוכת TGS 2008 בטוקיו – וזה למרות שהמשחק הרבה פחות פופולארי ביפן מאשר בארה”ב. הטריילר עצמו הוצג באנימציית CGI במקום במנוע המשחק (דבר שהיה נהוג בטריילרים קודמים של באנג’י)  ולטענת באנג’י זה נעשה בגלל שהמשחק עצמו היה עדיין בשלבים מוקדמים של פיתוח וטריילר CGI אפשר להם יותר חופש פעולה בשלב הזה. זו היתה עוד בעיה שיצרה תמיהות לגבי טיב המשחק, שבעצם לא הוצג ממנו כלום פחות משנה לפני שהוא עתיד לצאת.

Regret
אולי הטעות הגדולה ביותר היתה לגבי שם המשחק עצמו: השם שנבחר בהתחלה היה Halo 3: Recon, וזה יצר את הרושם כי מדובר בסך הכל בהרחבה של היילו 3 עצמו. למעשה זו גם היתה הכוונה הראשונית של באנג’י מאחר ואת המשחק עצמו התחיל צוות צדדי שכלל מספר מצומצם של אנשים (צוות שנותר מחוסר עבודה לאחר שהפרוייקט המשותף שלהם עם פיטר ג’קסון ו-Wingnut Interactive בוטל). שאר הצוותים בבאנג’י כבר היו עסוקים בפרוייקט גדול אחר ולכן הצוות שנותר הופנה לפרוייקט שתוכנן להיות קטן יותר, ותוכנן מראש כהרחבה בלבד, במגבלת הזמן שעמדה על 14 חודשים בלבד.

אבל אז מישהו (בבאנג’י או במיקרוסופט) החליט שצריך לשנות את השם: מאחר והמשחק עסק בדמויות הOrbital Drop Shock Troopers או ODST בקיצור, החליטו ששם מתאים יותר יהיה פשוט Halo 3: ODST. הבעיה המרכזית עם הבחירה הזו היא שרוב האנשים שלא מעורים בסדרה בכלל לא הכירו את הODST בשמם (או אפילו בכינוי הנפוץ יותר Helljumpers), והשם הזה היה בעיקר fan service למעריצים היותר בקיאים. ראשי התיבות ODST שנבחרו במקום המילה Recon (שהיטיבה דווקא לתאר את אופי המשחק השונה במקצת ממשחקי היילו הרגילים) כנראה גם לא היתה ההחלטה הכי מוצלחת, ובטח שלא בתור זגזוג אחרי שנבחר כבר שם אחר.

Foundation
אבל החלק הבעייתי אפילו יותר בשם היה דווקא החלק הראשון שלו – זה שמקשר אותו להיילו 3. למרות שהמשחק עצמו נבנה על גבי המנוע של היילו 3, דווקא מבחינה עלילתית הוא מתרחש דווקא לפני האירועים במשחק ובמקביל לאירועי היילו 2, ומספר סיפור שמנותק מהעלילה המרכזית.

אותו משחק תוכנן להיות בתחילה הרחבה בלבד ולכן גם שווק ככזו (ומכאן השם). אבל המשחק התחיל לתפוס נפח מהר בהרבה מכפי שבאנג’י חשבו בעצמם: מקמפיין אפיסודי קצר של 2 עד 3 שעות (לפי הכרזה המקורית) הוא התרחב הרבה יותר: הצוות הקטן שהיה אחראי למשחק גילה שכאשר לא צריך לבנות את מנוע המשחק מחדש (מה שבאנג’י תמיד עשו בעבר בין משחק למשחק שלהם) אז הם מסוגלים לעבוד בקצב מהיר בהרבה מהתוכניות.

בסופו של דבר המשחק התרחב בצורה כזו, שמבנה המשחק כלל כבר שינויים מהותיים מסדרת היילו (מפת עולם ראשית פתוחה ולא לינארית) ותוספות נוספות שהוכנסו אליו (כמו מצב Firefight ושיפורים גרפיים וקוסמטיים) – אלו כבר הפכו את מנוע המשחק לכזה שלא תאם יותר למנוע המשחק של היילו 3. מאחר וההרחבה מראש תוכננה גם להציע מפות מולטיפלייר להיילו 3 ולאפשר לאנשים cross game בין שני המשחקים, המפתחים הם נאלצו לבסוף להכניס למשחק את שני המנועים, כי המנוע של רכיב המולטיפלייר של היילו 3 הצריך קובץ הרצה נפרד (ובסופו של דבר מצב המולטיפלייר בכלל הגיע על דיסק נפרד שכלל גם את כל מפות המולטיפלייר של היילו 3 עצמו). בשלב הזה ODST כבר היה משחק עצמאי לחלוטין, והפרוייקט גדל כל כך ששאר החברה למעשה עברה להתמקד בו והדברים האחרים שהיו בתכנון הוקפאו.

הדברים האלו הובילו לכך שבסופו של דבר הוחלט לתמחר את ODST כמשחק מלא סטנדרטי ב-60$. זה דבר שאולי היה עובר בלי בעיה אם מראש המשחק היה מוצג ככזה, אבל כאן זה לא היה המקרה. ODST שוווק מראש כהרחבה קטנה וקיבל תדמית כזו אצל הצרכנים. בסופו של דבר כמעט כל מי שבא לבקר את המשחק התייחס לתג המחיר שלו ולעובדה שהובטח שהמשחק יגיע כהרחבה בלבד (ובמחיר נמוך יותר בהתאם) – אבל בלי להתייחס לעובדה שהחבילה הסופית למעשה גדולה בהרבה ממה שההרחבה המקורית הבטיחה. הזגזוג בהיבט של תג המחיר הוא הדבר שיצר את אווירת האנטי הכי גדולה למשחק, וההכרזה על המשחק כהרחבה קטנה מראש היתה כנראה הטעות הגדולה ביותר של באנג’י ומיקרוסופט בשיווק של המשחק וזו שהן הכי מתחרטות עליה בדיעבד.

Lost Platoon
הזכרתי עוד קודם שהמשחק לא באמת קשור לקו העלילה של היילו 3. בעיה נוספת שלו היתה שהוא גם לא באמת קשור למאסטר צ’יף – הדמות האייקונית והגיבור הראשי שמלווה את המשחק מהיום הראשון שלו. במקום זה תזכו לשחק כאן בצוות ODST שכוללים את הRookie, גיבור ראשי שלא מדבר כלל, ומספר דמויות משנה שאל כולן נחשפים במשחק בפעם הראשונה.

משחק Halo בלי המאסטר צ’יף זה כמו משחק Tomb Raider בלי לארה קרופט, משחק God of War בלי קראטוס, או משחק Half Life בלי גורדון פרימן (כלומר Opposing force). אבל באנג’י זרקו את הצ’יף הצידה כך שאפילו בהופעת אורח קטנה תתקשו למצוא אותו וכל דמות מרכזית אחרת בסדרה כמו קורטנה, סמל ג’ונסון, הארביטר או הנביאים. גם את הHalos עצמם, אותם עולמות דמיוניים על טבעות ענק שעל שמם קרוי בכלל המשחק לא תמצאו בODST (שמתרחש כולו בעיר ניו מומבסה העתידנית שבקניה) וכך גם לא נשקים כמו הEnergy Sword הכל כך מזוהה עם הסדרה.

אז למרות שינויים רבים בsettings ובאווירה המשחק הוא כמובן עדיין משחק היילו, רק בלי כל האייקונים שהמעריצים מזהים עם הסדרה. מדובר בצעד נועז, אבל בשורה התחתונה באנג’י נשארו קרחים מכאן ומכאן: עם משחק היילו שבו ותיקי הסדרה לא מקבלים הרבה מהדברים שהם מכירים ממשחקים קודמים, ולעומתם אנשים חדשים לסדרה לא מבינים בכלל את משמעות השם וטועים לחשוב כי מדובר במשחק שמצריך את היילו 3 עצמו בשביל לשחק או להבין את העלילה.

The Flood
שני אירועים מרכזיים נוספים ביקום של היילו קרו בשנת 2009. האירוע הראשון היה הגעתו של הכותר Halo Wars בתחילת השנה מEnsemble. זה היה משחק נאמן לעולם הסדרה, אבל שונה לחלוטין ממשחקי היילו הסטדרטיים כי מדובר במשחק אסטרטגיה ולא משחק יריות. המשחק קיבל ביקורות טובות ומכר מצויין, אבל גם הוא לא עמד בסטנדרטים המאד גבוהים של משחקי הסדרה הקודמים והציג סדק ראשון בערכים הגבוהים שמשוייכים למותג.

האירוע השני היה טקס E3. באירוע הזה הוצג ODST בטריילר שכלל קטעי גיימפליי מהמשחק עצמו, אבל מייד לאחריו הוצג טיזר לפרוייקט הבא של באנג’י: Halo Reach שיגיע בשנת 2010. הדבר מיד יצר את הרושם לפיו Reach הוא-הוא הפרוייקט האמיתי הבא בסדרת היילו, בעוד ODST הוא משהו שבאנג’י עשו “על הדרך” כדי לחלוב את המותג. עצם העובדה שבאותו האירוע הוכרז גם שODST עצמו יכיל קוד לבטא של היילו ריץ’ רק יצר תדמית שלילית כאילו ODST עצמו לא מספיק טוב כמוצר עצמאי, ולכן משתמשים בפופולאריות של כותר מצופה יותר על מנת למשוך אנשים לקנות אותו (משחקים אחרים בעבר סבלו מתדמית כזו בגלל סיבה דומה ואולי לא בצדק: Crackdown שכלל גישה לבטא של היילו 3 עצמו, וInfamous שכלל גישה לבטא של Uncharted 2).

נוצר כאן בעצם מצב לפיו שלושה משחקים בסדרה אחת נפרסים על פני טווח זמנים של פחות משנתיים. הדבר לא רק יצר תחושה של “עומס יתר” (זה הרי אומר שמעריצי הסדרה צריכים להשקיע בה 180$ בתקופה הזו) אלא גם של פקפוק בטיב המשחקים עצמם: בעולם הגיימינג שבו אנשים התרגלו לחכות שנים למשחק בסדרה מסויימת, עודף של היצע יכול לגרום לפקפוק באיכות המוצר. גם משחקים כמו Modren Warfare 2 בסדרת Call of Duty (שבה שתי מפתחות עובדות במקביל על משחקים בסדרה וכך מוציאות משחק כל שנה)  ו-Left 4 Dead 2 (שיצא רק שנה לאחר המשחק הראשון) סבלו מהאשמות (לא מבוססות) והתנפלויות מצד משתמשים רבים על האיכות, ההשקעה וכמות התוכן הצפויה במשחק לפני שהם בכלל יצאו.

אבל ODST חטף על זה בביקורות הרבה יותר חזק משניהם, כי רק במקרה שלו המפתחת והמפיצה לא התייצבו מראש ושיווקו אותו כמשחק מלא לכל דבר (בסופו של דבר ניתן להתווכח על איזה משלושת המשחקים מכיל יותר תוכן חדש) ולמעשה יצרו את הרושם כאילו מדובר מראש בהרחבה שהחליטו רק ברגע האחרון לגבות עליה מחיר מלא “כי אנחנו יכולים”.

Prepare to drop
בסופו של דבר ODST יכול לשמש כשיעור מוצלח על כיצד לא לשווק משחק נכון – לפחות כמו שHalo 3 יכול לשמש כשיעור כיצד כן לשווק משחק נכון. במהלך השנה וקצת שמאז ההכרזה שלו ועד ליציאה שלו נראה שבאנג’י ומיקרוסופט הצליחו לסמן וי גדול על כמעט כל טעות שניתן לעשות עם שיווק של משחק.

האם המשחק בסופו של דבר מצדיק חלק מהביקורות שלו כאילו תג המחיר שלו גבוה מידי? האם מסר לא נכון יכול לפגוע בציונים של משחק? אני לא אשפוט ולא אפסול שום דבר, כי הרי אנחנו לא באמת יכולים לדעת (בדיוק כמו שאנחנו לא יכולים לדעת האם סתם הייפ הוא מה שהשפיע על מבקרים לתת למשחק מסוים ציונים מושלמים). ביקורות הן בסופו של דבר עניין אינדיווידואלי לחלוטין ולכל אחד הזכות לדעה משלו.

אז אחרי שסגרנו את הנושא האמיתי שעל הפרק, אני יכול רק לסיים עם הדעה וההמלצה שלי:
כשלונות שיווקיים בצד, ODST הוא משחק טוב מאד שבהחלט שווה את תג המחיר שלו (ובמיוחד עכשיו כשתג המחיר שלו כבר הספיק קצת לרדת). המשחק מלוטש כמו כל משחק בסדרה, אבל הקמפיין שלו יחודי ומהווה סטייה מהנוסחה של סדרת היילו: עם מעבר חד בין אווירה חשוכה וקודרת של פילם נואר שיזכירו אולי את מקס פיין (בשלבים של הרוקי), לבין סצינות גדולות עם קרבות ענק כמיטב הסדרה (בשלבים של הפלאשבקים) עם קאסט מצויין. הוא סיפק לי לא מעט שעות של תוכן בסינגל פלייר (מעל 10 שעות משחק רצופות שהסתיימו בשעה 8 בבוקר) ואני עוד מתכנן לחזור אל הקמפיין בco-op, כמתבקש ממשחק בסדרת היילו.
אני יכול להמליץ על המשחק בעיניים עצומות לחובבי משחקי המולטיפלייר, כי יחד עם מצב המולטיפלייר של היילו 3 (שעדיין נחשב לאחד המשחקים הכי מוצלחים באונליין, ועם גיוון שקשה להתחרות בו) הוא יספק לכם המון שעות. מצב Firefight יוסיף גם הוא לא מעט שעות משחק – במיוחד לכל מי שנהנה ממשחק קואופרטיבי עם חברים.
חובבי הסינגל פלייר בלבד (או כאלו ששיחקו בהיילו 3 והמולטיפלייר פחות מעניין אותם) יקבלו חוויה יותר קצרה מהקמפיין המקורי ואולי גם ממשחקים אחרים ממוקדי סינגל פלייר שאולי יתנו להם יותר תמורה, אבל החוויה כאן עדיין מוצלחת.
דווקא לשחקנים שמעולם לא שיחקו/לא התחברו/שנאו אינסטנקטיבית את סדרת היילו אני חושב שODST הוא המשחק המושלם להיכנס איתו לסדרה: הוא מספר סיפור צדדי והרבה פחות בומבסטי מהטרילוגיה של המאסטר צ’יף (שאולי לא מדברת לכולם), הוא לא כך מצריך היכרות מוקדמת עם משחקים קודמים בסדרה (בניגוד להיילו 3 שפשוט זורק אותך פנימה לעלילה מסובכת בלי להסביר לך כלום), והוא מועבר בצורה קצת שונה מהמשחקים האחרים בסדרה. זה עדיין היילו, אבל עם סגנון משלו. זה אולי לא המשחק שאתם חייבים לשחק בו, אבל זה באמת משחק שלא כדאי לדלג עליו אם יש לכם את ההזדמנות לשחק בו ועדיין לא עשיתם את זה.

אה, ובקרוב גם תגיע לבעלי המשחק הבטא לHalo Reach. את זה כבר אמרתי? 🙂