לנגן על מאג, לרכב על אפאצ’י

חשבתי להתחיל את הפוסט הזה בשאלה “למה אנשים בכלל משחקים?”, אבל זו שאלה שמגיע לה דיון משלה. חוץ מזה, כל מי שיצא לו לגדל חתול בבית כנראה יכול להבין למה אנחנו משחקים: זה בגנים שלנו. זה יכול להיות אינסטינקט השרדותי וחברתי, והוא הוטמע בנו במשך עשרות אלפי שנים של אבולוציה. כל המטרה של המשחק היא בעצם תרגול בסביבה בטוחה יחסית של כישורים, שאולי יוכלו לעזור לנו בסיטואציות אמיתיות.
מכאן יכולתי להמשיך לדיון עוד יותר כבד על ההיבטים החיובים והשליליים של משחקי הוידאו בעולם של היום, אבל גם זה נושא מאד רגיש ונפיץ שמצריך דיו משלו ואני מעדיף לא להיכנס אליו בכלל הפעם. לצורך הנושא היום נצא רק מנקודת הנחה שלמשחקי הוידאו יש כנראה גם היבטים חיובים וגם היבטים שליליים, אבל נתמקד רק בצד החיובי: משחק במחשב מפתח ומתרגל בעצם מגוון גדול של כישורים ויכולות, בדיוק מה שמשחקים עשו משחר ההיסטוריה.

ומאחר ואנו חיים במדינת ישראל שהיא כידוע מדינה עם שירות חובה בצבא, השאלה הגדולה היום היא מדוע צה”ל לא טורח בכלל לנצל את היתרונות שהגיימינג מקנה לשחקנים?

על אילו יתרונות אני מדבר בדיוק? אני לא אתחיל לקשר ולצטט מחקרים, ונסתפק פשוט בצקליסט אפשרי שכל אחד מוזמן להתווכח עליו:

• קורדינאצית יד עין
• שיפור בראיה ובתפיסה חזותית
• שיפור זמני תגובה
• פיתוח יכולות אנליטיות וקוגניטיביות
• קבלת החלטות בתנאי לחץ
• הקניית יכולות אינטראקציה קבוצתית
• תרגול ושיפור הזיכרון
• פיתוח יצירתיות

כמובן שלא כל משחק יקנה את אותן היכולות, ולא כל יכולת שלמדתם במשחק תהיה שימושית בחיים האמיתיים כי עולם המשחק מוגבל וכפוף לחוקים משלו. אבל האם בכל זאת ירי באמצעות ההדק בשלט של האקסבוקס ישפר את יכולת הירי שלכם בנשק אמיתי? האם שחקן FPS מקצועי ידע “לנגן” על מאג בזכות אצבע יותר רגישה ומתורגלת על ההדק? או שאולי היא תעזור לו סתם בחיי היום היום: למשל להגיע לסכומים עגולים עם ידית המשאבה כשהוא ממלא דלק ברכב?
אם יש לכם PS3 אגב, תוכלו לנסות את מזלכם עם סימולטור הנהיגה המצליח Gran Turismo: מדי תקופה ניסאן מגייסת נהגים פוטנציאלים מתוך שחקני המשחק, במטרה לבדוק את הביצועים שלהם בעולם המרוצים האמיתי ואולי לצרף אותם לצוות המרוצים שלה. גם הטייס הצעיר בבריטניה (שעדיין לא יכול לקבל רישיון רכב מאחר והוא בן 16 בלבד) זוקף את ההצלחה שלו בקורס למשחק במחשב וב-Xbox.

צבאות בעולם הרחב השתמשו בכלי סימולציה ממוחשבים מאז תחילת עידן המחשוב כמעט: סימולטורי טיסה וכלים שונים אחרים הם דבר נפוץ בצה”ל ובכל צבא בעולם בזכות החיסכון בעלויות והקטנת הסיכון במסגרת תרגול “על יבש”. במקביל, סימולציות (פרימיטיביות יחסית) שמדמות קרבות עבר מאפשרות לשחקנים להיכנס לנעלי מפקדים ולבחון כיצד הם היו פועלים באותה סיטואציה (זה עדיין לא הקוביאשי מארו של מסע בין כוכבים).

בצבא האמריקאי כבר הגיעו לכדי הבנה כי משחקי וידאו כיום הם כמו כל סימולציה צבאית וכי הם מפתחים יכולות מסוימות שיכולות להיות שימושיות לחיילים (בין אם בשטח או בתפקידים אחרים). כבר לפני מספר שנים הם השתעשעו במוד צבאי למשחק דום שבעקבותיו נולד המשחק America’s Army – משחק שהפך לאחד מכלי הגיוס המרכזים והמשפיעים ביותר של הצבא (שהרי בארה”ב אין שירות חובה ולכן שיווק נכון הוא דבר הכרחי). המשחק גם הפך לכלי הנצחה, בסיס לסימולציות פנימיות, ונושא למחקרים אקדמיים ודיונים ציבוריים וערכיים לגבי ה“מיליטריציה של החברה”. לאחרונה גם הצבא הבריטי התגייס לחגיגה עם קמפיין גיוס משלו בשם Start Thinking Solider ומשחק פלאש פשוט יחסית.

לחץ LT לנטרול המטען

אבל נעזוב לרגע אמצעי גיוס ותעמולה ודיונים מוסריים, מה שבפועל יותר מעניין הוא המגמה שרואים בשנים האחרונות עם אמצעי הלחימה עצמם: מה משותף למסוק הצליפה ARSS, לרובוט הCrusher במשקל 7 טונות, לרובוט הסריקה וסילוק פצצות PackBot/SUGV, לרכב הR-Gator ולמזל”טי תקיפה בשירות הוד מלכותה? כולם מופעלים באמצעות שלט Xbox כמעט סטנדרטי (מן הסתם עם שינויים קטנים בתקשורת, כדי שלא יהיו פתאום בעיות סנכרון כשאיזה ילד יעבור פתאום בסביבה עם השלט שלו וישתלט על מסוק תקיפה). עם העלייה בשימוש באמצעי שליטה אינטואיטיבים ומבוססי מגע/תנועה כמו שלט הWii ומכשיר האייפון גם הם מוכנסים לאיטם לשירות, וכאילו כדי לצייר בשחור ולבן את מלחמת הקונסולות אז ממש לאחרונה נתבשרנו גם על לוחמי טאליבן שהשתמשו בשלטי Playstation בתור אמצעי הפעלה למטעני חבלה.

בזכות השימוש בשלטים סטנדרטיים הצבא מרוויח פעמיים: בראש ובראשונה זה חוסר לצבא עלויות עצומות בהכשרה מאחר והמתגייסים הפוטנציאלים כבר מתורגלים היטב באמצעי השליטה, אבל בנוסף לכך הצבא נהנה מהשקעות של מיליוני דולרים שתעשיית המשחקים כבר שפכה על ארגונומיה מיטבית של השלטים והתאמתם לכף היד.

ובינתיים בישראל…

אני לא נמצא בשירות סדיר או קבע בצה”ל ולכן אין לי כמובן את היכולת להסיק האם הצבא שלנו מפתח בחדרי חדרים צוללת גרעינית שנשלטת באמצעות שלטים של מגהסון (אלו עם כפתורי הטורבו). אבל אני כן יוצא מנקודת הנחה מההיכרות שלי לפיה צה”ל לא באמת בוחן את הכיוון של משחקי הוידאו כאמצעי להכשרת לוחמים: לא בהיבט של אמצעי שליטה, ולא בתור כלי לסימולציה או משחקי מלחמה.

גם בצבאות זרים אני מניח שהאנשים שעמדו מאחורי הרעיונות האלו נאלצו להילחם בטחנות רוח רבות וטיעונים מוסריים רבים (אני מניח שלולא אירועי ה-11 בספטמבר המשחק Americas Army אולי אפילו לא היה יוצא לאוויר העולם). דווקא אצלנו הצבא הוא צבא העם ולכן הבעיות המוסריות שיש אצל האמריקאים והבריטים עם תעמולה לגיוס לצבא לא ממש תופסת (בכיתה י”ב הרי שולחים את התלמידים לשבוע גדנ”ע במסגרת של מערכת החינוך), ולכן לצה”ל יש כנראה הרבה מאד מה להרוויח גם ממערכת גיוס והכשרה שיודעת לשקלל את הכישורים שאנשים מפתחים במשחקים במסגרת בחינת ההתאמה שלהם לתפקידים ספציפיים (והרי במיונים לקורס טיס למשל כבר משתמשים בסימולטור מאד פרימיטיבי), גם משימוש בבקרים סטנדרטיים שהחיילים כבר יודעים לתפעל, וגם משימוש במשחקים ככלי לסימולציה ולפיתוח כישורי חשיבה וכישורים אחרים במהלך השירות עצמו.

האם זה יקרה מתישהו בעתיד הקרוב? כנראה שלא. במדינה שבה ההבדל בין “משחק” ו”צעצוע” אפילו לא ברור לאנשים רבים ומשחקים באופן כללי נתפסים בצורה מוטעית כמשהו לילדים, הצבא משמש מעין חוצץ וירטואלי שלפניו גיימינג עוד נתפס כתחביב לגיטימי של צעירים ואחריו אתה אמור לעבור לעולם האמיתי ולזנוח תחביבים לא מועילים. התפיסה הזו אמנם משתנה עם השנים, אבל השינוי איטי להחריד.

עצם המחשבה של לנסות להסביר לקצין בכיר בצה”ל מהדור הישן את הצורך והיתרונות שבשימוש במשחקים להכשרת חיילים נראית כמו מקרה אבוד מראש: הם נמצאים במרחק מנטאלי די גדול מהחיילים הצעירים בסדיר שנמצאים תחתיהם, ובטח שלא מעורים בדברים האלו, כי הם הגיעו לפני הדור שגדל על הטכנולוגיה הזו ולכן יהיה להם מאד קשה לקבל אותה. יותר מזה יהיה לי קשה לראות איך מצליחים להסביר לקצינים בכירים שמשחק אסטרטגיה יכול לשמש ככלי רציני להערכת ביצועים של חיילים ומפקדים. להפוך את קורסי ההכשרה ובתי הספר לפיקוד למיניהם לLan Party אחד גדול!? יש פה מלחמות אמיתיות לנהל!

מה שאולי יותר חשוב הוא החיילים עצמם, כי בהנחה שהמשחקים יכולים לשפר את הביצועים של החיילים אז הם יכולים אולי גם להציל חיי -, בדיוק כמו כל תרגיל יבש שמשמש לאימון ולהפקת לקחים. אבל האם בכלל אפשר למדוד ולכמת את השיפור בביצועים? או שאולי אני סתם מסתמך על תאוריית מונפצות על החתול שלי וממנו משליך על שאר העולם?
אז רק כדי לא להוציא אף אחד בידיים ריקות, נציין לסיום מחקר חדש של הצי האמריקאי [עריכה: וקישור גם בעברית] עם חזון שמזכיר באופן מפחיד את "המשחק של אנדר". המחקר נותן לנו מספר יפה: בתנאי מעבדה נצפה אצל גיימרים שיפור של 10% עד 20% בתפיסה וביכולות הקוגניטיביות שיכול להשתמר למשך תקופה של עד שנתיים וחצי.

הייתי קונה שיפור כזה.