בולשוט

אני אוהב טריילרים.
פעם כשהלכתי לסרטים, אחד הדברים האהובים עלי היה לראות את הטריילרים שמגיעים לפני הסרט. אבל בעידן של יוטיוב, אפל וחברים אחרים זה כבר לא כל כך נחוץ, ואת מינון הטריילרים לסרטים שלי אני מקבל כבר באינטרנט באיכות HD ולא ב-5 דקות שבין הפרסומות ליוגורט לבין הסרט עצמו בקולנוע. יש טריילרים שיותר נהנתי לראות אותם מאשר את הסרטים עצמם.

גם בעולם הגיימינג יש טריילרים ובשפע, אבל כאן החוקים שונים לחלוטין. כשיש תערוכות גדולות כמו טקס פרסי הVideo Games Awards של ערוץ SpikeTV שנערך לפני שבוע בדיוק בארה”ב, יש גם חגיגה של טריילרים חדשים. תנסו לחשוב על אירוע אחר סטייל האוסקר, גלובוס הזהב או ה-MTV Movie Awards רק שכל ההיילייט של הטקס זה הטריילרים ל-10 סדרות/סרטים חדשים שיוצגו במהלכו (והמצב הוא כזה שהצופים יותר מתעניינים בטריילרים מאשר בטקס עצמו).

הבעיה היחידה היא שבניגוד נניח לטריילר לסרט Avatar שבו הצופה רואה את הטריילר ומבין שככה יראה הסרט בפועל, בטריילרים למשחקים ממש לא מובטח לצופה העיקרון של What you see is what you get. לתופעה הזו קוראים Bullshot, ועל זה נדבר היום.

 

נתחיל בתזכורת לכך שמשחקים הם משהו מאד מסיבי בהשוואה לסרט: אם סרט טיפוסי הוא באזור השעה וחצי עד שעתיים, ריצה טיפוסית על משחק יכולה לנוע לפעמים בין זמן של דקות בודדות (כמו הרבה מאד משחקי ארקייד מופעלי מטבעות מהעבר) ועד לעשרות שעות (ולעיתים גם מעל מאה שעות) כשמדובר במשחקים גדולים. בנוסף, משחק הוא חוויה שהיא בעיקר אינטראקטיבית ויכול לפעמים להיות נטול עלילה לחלוטין.

ולכן, טריילר של משחק לא בהכרח יכול להעביר תמצית עלילתית או אפילו רקע בצורה דומה לטריילר של סרט. הוא צריך להעביר הרבה יותר: את זאנר המשחק, את האינטראקציה של השחקן, את רמת הגימור והגרפיקה של המשחק (שבעולם המשחקים משחקת תפקיד הרבה יותר משמעותי מאשר בסרטים) וגם את העלילה בהנחה שיש כזו.

מן הסתם אי אפשר להכניס את כל זה ב-2 דקות של טריילר ולכן לכל משחק כמעט יוצאים הרבה מאד טריילרים: טיזר טריילר ראשון, טריילר הכרזה, טריילר הכרזה מורחב, טריילר תערוכה X, טריילר תערוכה Y, טריילר טרום השקה, טריילר השקה, ראיונות מפתחים, סרטונים של קטעים מהמשחק עצמו, הדגמות חיות ועוד. ובין כל בליל הדברים האלו צריך להציג משהו לשחקן שבאמת יצליח להרשים אותו ולשכנע אותו להזמין מראש את המשחק עוד לפני שהוא יוצא.

בתקופת שנות ה-80 שבהם רוב המידע על משחק מסוים הוצג רק על גב האריזה שלו, המפיצים כבר הבינו שמשתלם לעבוד קצת על הצרכן: אנחנו מוכרים לך משחק לקומדור שתומך במסך עם 4 צבעים בלבד? אין סיבה שלא נראה על גב הקופסא של המשחק, או בפרסומת במגזין כלשהו, תמונה של אותו המשחק מגרסה אחרת שתומך ב-16 צבעים.

בשנות ה-90 הטכנולוגיה התפתחה קצת וחלק מהמשחקים כבר שילבו סרטונים במשחק עצמו. אלו היו קטעי אנימציה ממוחשבת (CGI) או קטעי וידאו מצולמים עם שחקנים אמיתיים (FMV) שלא היו אינטראקטיביים והציגו גרפיקה מרשימה הרבה יותר מקטעי הגיימפליי במשחק עצמו (לפעמים בפער עצום). מן הסתם בתמונות ששוחררו לעיתונות הוצגו בעיקר הקטעים המרשימים יותר, כשקטעי הגיימפליי האמיתיים נדחקו קצת הצידה פשוט כי הם היו הרבה פחות זוהרים. משחקים שדווקא הכילו גיימפליי מספיק מרהיב אפילו התגאו בתמונות שצוין תחתן “Actual in-game footage”. עד כדי כך הקהל כבר התרגל לזה שמאכילים אותו בתמונות פקטיביות, שכשהתמונות אמיתיות המפרסמים הרגישו צורך לציין את זה במפורש.

לקראת שנות ה-2000 כבר הגיעו מנועי המשחקים (במקביל לחומרת המחשבים והקונסולות שנעשתה יותר עוצמתית כל הזמן) לרמה שבה ניתן ליצור בהם תמונה ותנועה תלת מימדית סבירה בזמן אמת וחלק מהמפתחים התחילו לוותר על סרטוני CGI כמו בעבר, והתחילו לבנות גם את סרטוני המעבר במנוע המשחק עצמו.
מנועי המשחק התלת מימדיים יכלו בדרך כלל לייצר את אותה הסצינה בצורה קצת יותר מפורטת וברזולוציה גבוהה יותר בשביל להציג תמונות וסרטונים איכותיים יותר למטרות יחסי ציבור. זה הצריך מהמחשב יותר זמן עבור יצור של של פריים בודד, אבל לא היתה פה בעיה מאחר ומדובר בתמונות וסרטונים שלא צריכים לרוץ במשחק בזמן אמיתי אלא פשוט מוכנים מראש ונשמרים כקובץ תמונה/וידאו.

זה היה פיתרון מצויין לכל אותן תמונות וסרטוני יחסי ציבור: טריילרים מאד מרהיבים למשחקים הציגו קטעים שהם כביכול מהמנוע של המשחק, אבל הבעיה היחידה היא שהמשחקים שהגיעו בפועל פשוט לא רצו בזמן אמת באותה גרפיקה מרשימה של הטריילרים. זכורה במיוחד הדוגמא של משחק הפוטבול Madden 2006, שבטריילר המרהיב שלו נראה ככה:

אבל במשחק עצמו נראה ככה:

בעקבות המשחק הזה טבעו היוצרים של הקומיקס האגדי Penny Arcade את המונח הנהדר Bullshot – שילוב של המילים Bullshit ו-Screenshot. אתרים כמו Digital Foundry ו-Gamepro ניתחו בצורה מקיפה את התופעה הזו והסיבות שמאחוריה, כשבשורה התחתונה הסיבה שכולם עושים את זה היא ככל הנראה… שכולם עושים את זה. בדיוק כמו בתעשיית האופנה שבעידן הפוטושופ: אף אחד כנראה לא יכול להישאר יותר מאחור ולהציג תמונות וסרטונים פחות מרשימים מהמתחרים שכן עושים שימוש בבולשוטס.

ומהסיבה הזו בין היתר גיימרים הם מאד סקפטיים לגבי הטריילרים והתמונות שהם מקבלים, ובוחנים בשבע עיניים כל סרטון וכל תמונה ומנתחים אותם בצורה מקיפה. גיימרים רבים עם רקע טכנולוגי (ועם המון זמן פנוי) עושים עבודת קודש, ובוחנים ומנתחים תמונות מתוך סרטונים ומתוך המשחקים בפועל בשביל לדעת מה הבטיחו לנו ולא קיבלנו: באיזו רזולוציה המשחק רץ בפועל, האם התמונה נמרחת, באיזו טכניקה של החלקת תמונה משתמשים המפתחים, האם קצב הפריימים של המשחק יציב, כמה מפורטים המודלים, באיזו שיטת הצללה ותאורה המשחק משתמש, ואיזו קונסולה מריצה את המשחק בפועל בצורה יותר טוב. ישנם פורומים שלמים (כגון Beyond3D) שמוקדשים בעיקר לנושא הזה ושם באמת נמצאים אנשים שמתעניינים בטכנולוגיה: מתכנתים, גרפיקאים וכדומה. אלו אנשים שעושים את זה לא רק כי זה התחביב שלהם, אלא כי זה גם המקצוע שלהם.

אבל אליהם מצטרפים הפאנבויים (המעריצים המושבעים והמשולהבים של משחק כזה או אחר) שתמיד ישמחו להתווכח על מה נראה יותר טוב ובעיקר מה נראה פחות טוב: כל ידיעה אפשרית על בולשוט מקבלת מהם רוח גבית, ודי בזכות הדחיפה שלהם ההמון הזועם של האינטרנט (שמשום מה עדיין לא התרגל לכך שעובדים עליו) יוצר ממנה סצינה. בסופו של דבר מפתחי משחקים נאלצים להתנצל על טעויות של אנשי שיווק שאמרו בטעות שסרטון מסויים הוא “במנוע ובזמן אמת” ולא “מטרת יעד” (כמו במקרה של Killzone 2) ומפתחים אחרים צריכים להסביר למה המשחק שלהם רץ בפועל ברזולוציה של 640p ולא 720p כמו שהם הציגו בתמונות בולשוט (כמו במקרה של Halo 3).
הבולשוט בסופו של דבר חזר אל המפתחים כמו בומרנג, ועם הזמן הם נהיים יותר זהירים בדברים שהם מפרסמים, כי למרות שהאחוז של הגיימרים שבאמת מתעניין בדברים האלו הוא מיעוט, מדובר במיעוט מאד קולני. ובעידן האינטרנט דברים כאלו צפים מאד מהר ויכולים לפעמים לגרום לנזקים תדמיתיים לא קטנים.

אז עתידו של כל טריילר למשחק (לפחות טריילר שמעניין מישהו) הוא כנראה להיות מנותח לעייפה ע”י שלל עיניים חוקרות, ובשורה התחתונה רובנו בעולם הגיימינג כבר יודעים שאי אפשר לסמוך עליהם לחלוטין. אבל בכל זאת אנחנו מצליחים להישאר אופטימיים ולהתלהב מטריילרים חדשים שתמיד מביאים איתם הבטחות חדשות, ולכן אירוע כמו טקס פרסי הVGA והטריילרים שהוא מביא איתו הם תמיד חגיגה.

אז רק בשביל לסכם את החגיגה הזו, ולא לסיים את זה כסתם פוסט תאורטי – הנה הרשמים שלי מהטריילרים שהוצגו בתערוכה:

הדברים שעניינו אותי:

Medal of Honor – טריילר שעשוי פשוט טוב להחייאה של סדרת משחקים מלפני כמה שנים. מציג המון סצינות אקשן נהדרות ממשחק שזה בדיוק מה שהוא אמור להיות. לפני הטריילר לא ידעתי עליו שום דבר, אבל עכשיו אני מאד מצפה לו – ככה שהטריילר עשה בדיוק את העבודה שהוא אמור לעשות.

Halo: Reach – טריילר למשחק שיקדים כרונולוגית את סדרת משחקי היילו. ויזואלית הוא נראה מדהים, אבל הוא לא מציג הרבה מעבר לסצינת פתיחה יחסית קצרה מהמשחק שלא בדיוק תורמת הרבה להבנה הכללית של הצופה (במיוחד אם הוא לא מכיר את הסדרה לעומק).

Batman: Arkham Asylum 2 – סיימתי לא מזמן את המשחק הקודם שלגמרי הפתיע והיה פשוט מצויין, אבל גם מי שלא שיחק בו כנראה ומכיר את באטמן (אחרי הסרט של “האביר האפל” קשה לי להאמין שיש הרבה כאלו שלא מכירים) יזהה בקלות את הצחוק של הג’וקר. טריילר שלא מראה שום דבר מהמשחק עצמו, אבל מרגיש מצויין.

Crackdown 2 – המשחק הקודם היה אחד מהמשחקים היותר קלילים וכיפיים שיצא לי לשחק בהם. ההמשך נראה כיפי לפחות כמו הראשון, והמוזיקה בטריילר גם תורמת לאווירה. אבל אני לא בטוח שאם לא הייתי מכיר את המשחק הקודם הייתי מתלהב מהטריילר עצמו כל כך.

מה שבאמצע:

Prince of Persia: The forgotten sands – בגדול אני חובב של הסדרה, מאז המשחקים הקלאסיים ועד לאחרונים. אבל הטריילר עצמו לא מלהיב, ולמרות שאני מאמין שהמפתחים יעשו עבודה טובה, העובדה שהמשחק יוצא בצמוד לסרט קצת מדאיגה בגלל החשש שהם יאלצו קצת לדחוס את לוח הזמנים שלו (משהו שבדרך כלל לא עושה טוב למשחקים).

True Crime: Hong Kong – טריילר חביב למשחק תואם-GTA שיתרחש בהונג קונג. אין לי ציפיות גדולות מהמשחק אבל הטריילר לפחות נראה חביב.

Spec ops: the line – טרילר שמתחיל טוב עם מוזיקה נהדרת, אווירה מצויינת של מלחמה, ומראה כלל נהדר של דובאי שקבורה בסופת חול, אבל בשלב מסוים הוא מתחיל להיראות פתאום כמו משחק יריות די גנרי.

Star Wars: The Force Unleashed 2 – טריילר שמציג בתכלס רק סצינת CGI אחת שמנסה להיות מרשימה בגודל שלה, אבל לא הצליחה לעניין אותי במיוחד – בטח שלא כמו הטריילר המדהים למשחק הקודם ולמשחקים אחרים בסדרה. היחס שלי לסדרת Star Wars הוא די ניטראלי, ככה שבמקרה של המשחק הזה פשוט נחכה ונראה.

הדברים שממש לא עניינו אותי:

Deadliest Warrior – אני אפילו לא יודע מה זו הסדרה שהמשחק מבוסס עליה, אבל זה לא נראה אופטימי.

Tron Evolution – משחק שיצא בצמוד לסרט ההמשך לTron משנות ה-80. לא המשחק ולא הסרט נראים לי מעניינים.

UFC 2010 – משחק האבקות חופשית. ניסיתי את הדמו של המשחק הקודם ולא התלהבתי. הטריילר לא מראה שיפור כלשהו ששווה להתלהב ממנו.

Green Day: Rock Band – משחק מוזיקה שמבוסס כולו על Green Day? עם כל הכבוד לTime of your life, אני כנראה אוותר על משחק מוזיקה שמוקדש ללהקה אחת. הטריילר עצמו הוא די מיותר, וכולל בעיקר הודעה קצרה מהלהקה.